התחלתי לשחק טניס בגיל 6 במועדון הספורט (לשעבר)  שבנווה שאנן. המאמן הראשון שלי היה מוטי צוקר. אך משחק הטניס לא היה זר לי.
אבי שיחק ברמה מאוד גבוהה (גם היום מקפיד לשחק לפחות פעמיים בשבוע) וסבי גם כן שיחק טניס.

בכיתה ב' ניסיתי להתקבל לאימוני הטניס במרכז הטניס בחיפה אך לא עברתי את הבחינות הכניסה למרכז.

בכיתה ג' לקחו אותנו (תלמידי בית הספר טשרניחובסקי) לסדנת טניס במרכז הטניס, בסופה התקבלתי להתאמן במרכז הטניס, שם התאמנתי אצל ריקרדו הוטנר בקבוצה סופר רצינית כאשר לידי התאמנו כאלה שבסופו של דבר הפכו לשחקנים מקצוענים ו/או שחקני קולג' בארה"ב.

באמצע כיתה ד' פרשתי מטניס ועברתי לענפים אחרים (בעיקר כדורסל)

בחופש הגדול בין כיתה ו לכיתה ז אבי עשה מנוי למועדון הספורטן. שם היו 4 מגרשי טניס יפייפיים ושחקנים רבים שמאוד אהבו את המשחק.

חזרתי לשחק והקדשתי את כל כולי למשחק. אבי לקח לי אימונים אישיים אצל מולי דנק (הגדול מכולם) . הייתי מתאמן שעות בכל יום והכרתי שחקנים רבים בגילאים שונים.

אהבתי במיוחד לשחק עם אבי ועם חבריו שתמיד ידעו לאתגר מצד אחד ומצד שני ידעו גם לפרגן שצריך.

בשלב זה חזרתי להתאמן במרכז הטניס בחיפה ומהר מאוד טיפסתי בין הקבוצות ובין המאמנים עד שהגעתי לאמנון כסיף, מאמן תחרותי, שעבר על מגרש 5 היוקרתי במרכז הטניס בחיפה (בזמנו זה היה נחשב המון !!!)

בגיל 15 התחלתי להתאמן גם במגרשי הטניס בהכח (שדרות הציונות בחיפה) שם אימן אותי רנדי מילר. להכח הגעתי דרך אדם מיוחד במינו בשם אלי קונינסקי. אלי זיהה את אבי במגרשי הטניס בספורטן והציע לו שנשתף פעולה ונשחק ביחד בקבוצה של מועדון הכח חיפה. אבי כמובן הסכים ושיחקנו ביחד במשך שנתיים במועדון.

הקשר עם אלי נמשך עוד שנים רבות גם אחרי אותה תקופה.

באותה תקופה היו שחקנים מעולים בחיפה, כאשר הבולטים מבינהם הגיעו לדירוג עולמי גבוהה מאוד והחזקים פחות נאלצו לשחק קולג' בארהב. רק לשם השוואה לתקופתנו היום, הטובים של ימינו נכנסים לשחק קולג'.

הייתי שחקן סביר, לא מספיק טוב כדי לבלוט אבל שיחקתי ברמה הארצית. מנהל מרכז הטניס היה שחר פרקיס והוא ללא ספק הפך לימים להיות אחד המשפיעים עליי בטניס ובכלל.

בזמן הצבא עשיתי ניתוחים בקרסול (פציעה שסחבתי הרבה שנים). הניתוחים לא הצליחו ואף הסתבכתי טיפה ובסופו של דבר השתחררתי אחרי שנתיים מהצבא.

אחרי הצבא יצאתי לקורס מדריכים בתל אביב שם פגשתי כמה אנשים משמעותיים מאוד לחיי: רועי צור – חבר לחיים !, דני ביאלר וירון עידן – דוגמא ומופת לניהול בית ספר לטניס. דני מבחינתי הוא המודל לניהול בית ספר לטניס !

בסיום הקורס הקמתי ביחד עם מולי דנק את בית הספר לטניס בזכרון יעקב. מולי היה אחד מסמלי הטניס בצפון. מאוד מאוד מוכר אבל האתגר של מועדון הטניס בזכרון היה לא פשוט. נכנסנו לשם אחרי מאמן אחר והיינו צריכים לבנות את החוגים מחדש. עברנו את כל בתי הספר, שיווקנו, לימדנו והכי חשוב נהננו מאוד מהתהליך. היה לי העונג והכבוד לעבוד ולעמוד על יד מולי מגרש על יד מגרש וליצור פעילות מהנה !!!

בשנה השנייה שלי במועדון (אחרי שביססנו פעילות של מעל 80 ילדים!!!) ערן דנק, הבן של מולי השתחרר מהצבא ואני חיפשתי לעצמי בית חדש.
מצאתי אותו די מהר…. חבר משותף "לחש" לי שבאגודת הטניס קרית ביאליק מחפשים מדריכים והפנה אותי לרון גל.

רון הוא אחד האנשים המסודרים ביותר שאני מכיר ! רציני, אחראי, מקצועי ואינטלגנטי בצורה יוצאת דופן.

שהגעתי לביאליק היו במועדון בסביבות ה 160 מתאמנים. היה נחשב למועדון וותיק ומנוסה עם שחקנים ברמה הגבוהה ביותר בישראל. מועדון שבמזכות מנהלו רון גל, ידע לשלב כוחות ופעולה ונראה כאילו אין גבול לאפשרויות.

ההתחלה שלי שם הייתה מוזרה, הילדים לא ידעו איך "לאכול" אותי, הייתי טיפוס מאוד קולני והרבה נבהלו. אני זוכר את הפרצוף של רון שכמה ילדים פרשו, הוא לקח את זה מצד אחד מאוד קשה ומצד שני האמין בי מאוד ונתן לי עוד ועוד שעות.

סיימנו את השנה עם מספר שיא של ילדים. אלה שנשארו נהנו מאוד ונוצר קשר עמוק שעם חלקם אני שומר עד היום !
מספר הילדים גדל משנה לשנה ואני ביססתי את עצמי במועדון ובכלל כמאמן.

בתקופה הזו התחלתי ללמוד באוניברסיטת חיפה, למדתי מערכות מידע ניהוליות ותוך כדי המשכתי לעבוד. שיחקתי בנבחרת האוניברסיטה לצידם של אייל ארליך (שחקן ענק !!!) ודורון רנצלר (אחלה בן אדם !!) ותחת הנהגתו של המאמן דני מדר. דני מבחינתי דוגמא ומופת לאימון. מקצוען אמיתי מצד אחד ומצד שני יודע לשמור על חיוביות. תענוג ואני גאה לאמר שעד היום אני בקשר מעולה עם דני ומעריך אותו מאוד !

הדבר המשמעותי ביותר שהיה לי באוניברסיטה היה זה שפגשתי שם את אשתי, קארין, הכרנו בשיעור אנגלית ובעזרתם של חברים רבים ללימודים ובכלל (בן קגן, שי אבוחצירה ועוד) התחלנו לצאת ומהר מאוד התבססנו כזוג.

היום אנחנו נשואים כבר 10 שנים ויש לנו שני ילדים מקסימים הראל (עולה לכיתה ד') ורונה (עולה לכיתה ב'). שניהם לומדים בבית הספר בו למדתי כילד, בית הספר טשרניחובסקי.

את האקדמיה לטניס הקמתי בשנת 2006. היתה זו תקופה מוזרה בה היתה מלחמת לבנון השנייה, הייתי עדיין שכיר בקרית ביאליק וחיפשתי את עצמי…

התחלתי משא ומתן עם מועדון הספורט וכוונתי הייתה כבר אז לפתוח במקום בית ספר לטניס.

אני זוכר ממש טוב את מה שהביא אותי לעמק יזרעאל. זה היה אימון בחודש אפריל במגרשי הטניס בביאליק. אימנתי קבוצת מבוגרים והייתי בעצם האחראי היחידי במועדון באותו רגע. פנה אליי בחור נחמד באמצע האימון ואמר לי שהוא מחפש מאמן טניס. הצעתי לו להצטרף לאחת הקבוצות אבל הבן אדם התעקש שהוא צריך משהו אחר. לבקשתו העברתי מספר הטלפון שלי (לא רציתי להפריע באמצע אימון קבוצתי) ושחררתי אותו לדרכו.

יום אחרי זה אותו בחור התקשר, זיהה עצמו בשם גיל, רכז חוגים במצפה עדי (לא היה לי מושג איפה המקום הזה…) וסיפר לי סיפור מזעזע על מאמן שעבד במקום והרביץ לאחד החניכים עם מחבט בצלעות.

כמובן שאת אותו המאמן היו חייבים לפטר באותו רגע וגיל חיפש מדריך שיחליף אותו לפחות עד סוף השנה. חוג הטניס היה נחשב אז לאחד החוגים החזקים ביישוב, עם 20 מתאמנים  והרבה תשומת לב למשחק.

היה לי מזל שבאותה שנה עבדתי רק פעמיים בשבוע, הקדשתי יותר זמן ללימודים באוניברסיטה והיו לי יומיים יחסית פנויים.

מיד התנדבתי לעזור במצפה עדי ועבדתי שם חודש עם אותם 20 ילדים.

אני זוכר כמעט את כל הילדים מאותה התקופה. זה היה אומנם לפני 14 שנה אבל הם מאוד השפיעו עליי ! הבולט היה גיא רואש. ילד יפהפה ומאוד מוכשר (זה שחטף את המחבט בצלעות מאותו מאמן…)

בזמן המלחמה חשבתי מה לעשות, האם אני נשאר בביאליק, האם אני עובר לאמן במקום אחר, האם אפתח את המועדון במועדון הספורט בחיפה או שאלך על ההרפתקאה המוזרה ביישוב הנידח שנקרא "עדי".

ביליתי את רוב המלחמה באוניברסיטה, לא למדתי אבל שיחקתי שם טניס עם חבר הילדות בן קגן. היינו משחקים המון !

לקראת סוף המלחמה נסעתי עם אשתי לראות את היישוב בעמק יזרעאל. היה זה יום שישי בערב והמחזה היה מדהים ! עשרות ילדים היו במגרש, שיחקו תופסת, כדורגל, כדורסל טניס והכל היה כל , כך חי וחיובי. ההידלקות היתה מהירה וכמובן גיא רואש המנומס שישר בא ואמר שלום יפה.

הכל היה מושלם וההחלטה התקבלה ! פותחים עוסק מורשה ומתחילים לאמן באופו עצמאי.

ההתחלה בעדי היתה מושלמת, קיבלו אותי בחיבוק גדול והמוני ילדים נהרו לחוג. התחלתי שם עם 20 ילדים ותוך שנתיים עברתי את ה 100 מתאמנים. שחקנים שלי התחילו לזכות בתחרויות אזוריות והרגשתי שאני מלך העולם. כל כך נהניתי, פתאום לעבודה היתה משמעות אדירה ! הייתי שותף לחינוך כל כך הרבה ילדים ואוכלוסייה כל כך איכותית שהיה לי כיף גדול !

את העונה השנייה שלי התחלתי כאשר פתחתי חוגים ביישוב נוסף בעמק, ביישוב הסוללים. אני זוכר את מסיבת הסיום הראשונה בעדי שאמרתי להורים שאני פותח את החוגים בהסוללים ומבקש עזרתם בפרסום ובשיווק.

אימון הנסיון הראשון בהסוללים היה ב 4/9/2008 (יום ההולדת של אבא של) הגיעו מעל 50 ילדים לשיעור נסיון!!!

בשלב מסוים נקרע חבל חשמל מרכזי בקיבוץ וחיכיתי בחושך לראות אם יגיעו ילדים נוספים (והגיעו !!!)

פתחתי את החוגים בהסוללים, חוגים של פעמיים בשבוע והקבוצות מהר מאוד התמלאו והאווירה היתה מעולה.

שלושה חודשים עברו והגיע הטלפון ששינה את המשחק. על הקו היתה יפה שחרור, רכזת החוגים של גבעת אלה. לא הכרתי יותר מדי את המקום ! רק שמעתי שיש שם טניס מעולה ויש המון קבוצות ליגה בשם הזה.

הגעתי לפגישה עם יפה ועם שאול (מזכיר היישוב), הסבירו לי שהמפעיל של חוגי הטניס נאלץ לעזוב וששמעו עליי דברים טובים. לא ידעתי איך להעריך את המצב אבל ראיתי במקום שלושה מגרשים יפייפיים ושני אנשים מאוד אמיתיים שרוצים ומוכנים לעבוד קשה .

תוך 10 דקות סגרנו את תנאי העבודה ולמעשה הייתי כבר בעלים של שלושה מועדוני טניס !

בינואר  2009 התחלתי לאמן בגבעת אלה. הזעקתי לצפון את חברי מפתח תקווה רועי צור, רועי שלמד איתי בקורס המדריכים עזב את ביתו ושכר דירה לא רחוק ממני בנווה שאנן בחיפה. רועי עבד איתי בגבעת אלה, בהסוללים ובכלל עשינו הכל ביחד. שיחקנו, בילינו, והכי חשוב יצרנו אימפריה של טניס בעמק יזרעאל.

במהלך השנים הבאות עברנו רועי ואני לא מעט, התחתנו, הבאנו ילדים והתפתחנו מבחינה מקצועית ומבחינה אישית.

בשנים 2009/10 פתחנו עוד מספר סניפים: רמת ישי, שמשית, אלוני אבא, בית לחם הגלילית, תמרת, עין חרוד, תל יוסף ויזרעאל.

עבדו איתנו מאמנים מעולים כמו יוני אנוך, ליאור שפירא, גל בן גרא, שי ברכה, סשה ברון ועוד.

ויצא לי לשתף פעולה עם רכזי חוגים רבים, אנשים מדהימים שכל אחד מהם חתם את חותמו לימים רבים קדימה, האנשים הם טלי גולן (רמת ישי), אוהד ענתבי וזיווה פוש (עדי), שלומי אייל ז"ל (גלבוע), ליאת שפירא (שמשית), ארז ביטמן (מועצה אזורית עמק יזרעאל) ועוד ועוד.

בשנת 2009 התחתנתי עם קארין ונהניתי לראות בקרב האורחים משפחות רבות של תלמידי שבאו לפרגן ולשמוח בשמחתי. הרגשתי בעבודה כבית שני והקשרים האלה נשמרו לכל החיים !

את שנת 2013 מצאתי את עצמי נשוי + 2, ובעל מועדוני טניס רבים מאוד, היתה לי פעילות ב:
עדי, שפרעם, אלון הגליל, הסוללים, שמשית, גבעת אלה, תמרת, רמת ישי, שריד, גבת, אלוני אבא, בית לחם הגלילית, עין חרוד, יזרעאל, גן נר, קיבוצים בתענכים, ועוד אינסוף הצעות.

הרגשתי על גג העולם והעסקתי מעל 10 מדריכי טניס !

הרמה הייתה גבוהה, היו לנו שחקנים ברמה הארצית ומעל 40 ילדים אשר התחרו על בסיס קבוע ברמה האזורית .  בכל יישוב היתה קבוצת מבוגרים ומספר המתאמנים הכללי היה מעל 600 שחקנים במועדון. היינו המועדון ללא ספק הטוב והגדול בצפון. פתחנו ליגה פנימית ובה 50 מבוגרים (!!!) והסיפוק היה אדיר. עשינו משחקי ראווה לסיכום עונות, למשחקים אלה הזמנו את כל המי ומי בטניס הישראלי. זכיתי להיות על המגרש עם: דודי סלע, אמיר ויינטראוב, יוליה גלושקו, שחר פאר, עמוס מנסדורף, שחר פרקיס, דניז חזניוק ועוד שמות רבים. חיזקתי קשריי באיגוד הטניס ובעיקר עם שלמה גליקשטיין המנכל בזמנו והכל היה וורוד.

עדיין היה משהו שהיה חסר לי, היה חסר לי הידיעה שהוצאתי שחקן מקצוען !! זה למעשה המהות של כל העבודה הקשה ואת זה עוד לא עשיתי ! היו לי שחקנים טובים ומוכשרים אבל אף אחד מהם לא היה ראשון בארץ !

בחרתי כמה ילדים והתחלתי לעבוד קשה, בלטו מכולם מתן אפריאט (מתחיל לאמן אצלינו), שחקן שמאלי , מוכשר בטירוף ואינטיליגנט בצורה יוצאת דופן ושילה רבין מהרדוף. השניים הובילו את קבוצת הליגה של המועדון להישגים רבים וזכו בתחרויות אזוריות רבות. בקבוצה שלהם היו 8 ילדים, כולם רצו וכולם עבדו קשה מאוד, אבל היה אחד (סוס שחור) שהפתיע את כולם. היה זה אביתר שחורי מקיבוץ הרדוף. אביתר, הוכר בעיקר כבן של צביקה  (המורה מהרדוף שמאוד אוהב טניס), וחברו הטוב של שילה (המוכשר והמעוטר). אביתר עבד קשה והשתפר מיום ליום. לקח כל משימה שקיבל וביצע אותה על הצד הטוב ביותר, אביו תמך מאוד וכל המשפחה נרתמה ל"מלחמה".

אביתר היה טוב ! היינו מתאמנים כל יום אימוני בוקר ואימוני ערב, עמוס מנסדורף הגדול היה עוזר לי איתו מבחינה מקצועית ושחר פרקיס היה נותן את עצתו מדי שבוע.

צביקה ואני עטפנו את אביתר מכל עבר והפריון היה מטורף.
הוא מהר מאוד השתלב בטופ הישראלי, התחלתי ליצור לעצמי מוניטין של מאמן תחרותי וההרגשה היתה עילאית. הנצחונות הגיעו ואיתם הרבה הרבה סיפוק מהעשייה.

אני לא זוכר את השנה המדוייקת אבל לדעתי זה היה ב 2015 שאמי חלתה. באותה תקופה אני זוכר בדיוק בחרתי מספר ילדים מוכשרים איתם התחלתי לעבוד בשריד ועם אביתר העבודה היתה בשיאה. בדיוק עשינו את המעבר לטורנירי הבוגרים והמעבר היה קשה מאוד.

מחלתה של אמי טרפה את הקלפים, הייתי נוסע כל יום בבוקר לבקרה בבית החולים ולמעשה לא יכולתי להמשיך להשקיע באביתר כפי שהיה לפני. אביתר מצידו לא היה מסוגל מסיבות רבות לעבור ולהתאמן במרכז (היה נדרש לאור הנסיבות) וכך למעשה החליט לפרוש מטניס.השנתיים הבאות היו ממש קשות, מחלתה של אמי מצד אחד, להיות בעל ואבא לשני ילדים ומצד שלישי לעבוד ולנהל בית ספר לטניס שהמשיך לגדול (בינתיים פתחתי חוגים בכפר ורדים, אחד המקומות המדהימים בארץ ישראל !!!) והכל ביחד היה מאוד מאוד קשה !

קיבלתי החלטה להקטין את הכל, סגרתי סניפים בהם הפעילות היתה פחות משמעותית (האינדיקטור היה רמת השחקנים וניצול הפוטנציאל – מעולם לא לקחתי את הכסף כפרמטר), חלק מהסניפים העברתי למפעילים אחרים וכמובן שאיחלתי הצלחה לכולם ולראיה לכך שאני עדיין בקשר טוב עם המחליפים שלי ועם חלק מהלקוחות.

הקטנתי הכל, השארתי את פרדס חנה, גבעת אלה, עדי (שם הכל התחיל…), שמשית, רמת ישי ומעלות והתמקדתי בשחקנים הצעירים ובעיקר בהלל אשוש מכפר ברוך. הלל היה מבחינתי מושלם !!! ילד מוכשר, כריזמטי מאוד, חכם מאוד וחוצפן (בצורה החיובית ביותר שאפשר) ויותר מכך בן להורים מדהימים שמפרגנים, נותנים ובעיקר רוצים את טובתו !!

ביחד עם הלל הגעתי לתוצאות שרק חלמתי עליהם, הצטרפנו לדיוויד סקווד ולנבחרות ישראל, ניצחנו תחרויות ארציות ותחרויות בין לאומיות בחול, הלל כיכב בעיתוני הילדים וחשוב מכך היה לי את השחק הטוב בישראל !

אז מה היום?

הגיע הזמן למשהו חדש !!!

אני רוצה ליצור מציאות חדשה לשחקני הטניס הישראלים!

אני אעבוד בעיקר עם צוות צעיר, מיומן, אנרגטי ששותף לדרך החיים שלי!

אני פותח מחוזות חדשים ויוצר מציאות תחרותית (תחרות זה טוב!!!) חדשה. אני בונה תוכנית עבודה משולבת במרכיבים גופניים רבים ומרכיבים מנטליים רבים.

בקיצור הגיע הזמן להמציא את הגלגל מחדש !

כבר בניתי מועדון גדול, כבר עשיתי שחקנים מעולים, כבר ניהלתי צוות אדיר  וכבר ביססתי את עצמי כדמות בספורט הישראלי.

עכשיו הזמן לשלב את הכל ביחד:

האקדמיה לטניס!